גזר דין בתיק ת"פ 3665-06

כתב האישום: פרק העובדות לעומת פרק הוראות החיקוק

1.         כנגד הנאשם (להלן: הנאשם או מוחמד) הוגש כתב אישום יחד עם נאשם נוסף בשם עאדל צופי (להלן: עאדל). המאשימה לא הקפידה באופן ניסוח כתב האישום וקיים פער בין עובדות כתב האישום לבין הוראות החיקוק הרלבנטיות לגבי שניהם, כך שעובדות כתב האישום מתארות את ביצוען של מספר עבירות אשר לא בא זכרן בפרק בכתב האישום הנוגע להוראות החיקוק.

2.         כתב האישום המקורי הוגש לבית המשפט ביום 13.9.06, כאשר עאדל הופיע כנאשם 1 ומוחמד כנאשם 2. בדיון שהתקיים ביום 22.2.09, בנוכחות מוחמד ועאדל, המאשימה ביקשה לתקן את כתב האישום כך שבכותרת סדר הנאשמים יהיה כך שמוחמד יהיה נאשם 1 ובעוד שעאדל יהיה נאשם 2. המאשימה לא ביקשה לתקן את הוראות החיקוק וגם לא את פרק העובדות בכתב האישום. כבוד השופט דוד שוהם נעתר לבקשה וכתב האישום תוקן בהתאם. ביום 14.1.10 ביקשה המאשימה למחוק את עאדל מכתב האישום ובית המשפט נעתר לבקשה. לאחר מכן, לא הוגשו בקשות נוספות מטעם המאשימה לתיקון כתב האישום ולכן מטבע הדברים גם לא ניתנה רשות לתקנו. ב-15.6.10 התביעה הגישה על דעת עצמה, למזכירות בית המשפט כתב אישום הנושא את הכותרת "כתב אישום מתוקן בשנית". בהחלטתי מיום 1.1.13 ציינתי כי כתב האישום המתוקן בשנית הוגש ללא קבלת רשותו של בית המשפט ובניגוד לסעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982, ולפיכך, קבעתי שיש למחוק אותו מתיק בית המשפט. בנוסף לכך, בדיון ביום 1.1.13 המאשימה ביקשה להגיש "כתב אישום מתוקן בשלישית" ולא נעתרתי לבקשה זו  וקבעתי כי כתב האישום הרלוונטי והתקף לגבי הנאשם הוא כתב האישום המקורי כפי שהוגש בשנת 2006 בצירוף התיקון שעליו הורה כבוד השופט דוד שוהם ביום 22.2.09.

3.         על פי עובדות כתב האישום התקף ואשר מחייב את שני הצדדים, ביום 26.9.05 בשעה 23:20 או בסמוך לכך, ברחוב ביאליק פינת זכריה ברמלה, נהג מוחמד ברכב מסוג פיג'ו (להלן: הרכב) כאשר לצידו ישב עאדל. באותן נסיבות נהג מוחמד ברכב מבלי שיש בידו רישיון נהיגה בתוקף כדין ובהיותו בלתי מורשה לנהיגה ומבלי שהיתה בידו פוליסת ביטוח בתוקף. שוטר ומתנדב שהיו במקום ומילאו את תפקידם כדין, ביקשו לעכב את הרכב לבדיקה. משהתקרב השוטר אל הרכב, כאשר כובע בילוש שעליו כתוב "משטרה" חבוש לראשו, מוחמד לפתע נסע לאחור במהירות תוך שהוא עולה עם הרכב על המדרכה ונכנס בגדר המצויה במקום. עאדל פרק מהרכב והחל לרוץ רגלית במטרה להפריע או להכשיל את השוטר במילוי תפקידו ובכדי להימלט מפניו. השוטר רדף אחרי עאדל והמתנדב המשיך לנסוע בעקבות מוחמד שנמלט מהמקום ברכב. בעוד השוטר רץ אחרי עאדל, האחרון הסתובב לעברו ושלף ממכנסיו אקדח וכיוון אותו לעבר השוטר. השוטר שלף את אקדחו, דרך אותו וירה ירייה באוויר. בתגובה עאדל נמלט מהמקום תוך שהשליך את האקדח שאחז בידו שהתברר שהינו אקדח צעצוע. מוחמד המשיך להימלט עם הרכב כשהוא נוהג ברכב בנתיב הנגדי לכיון נסיעתו ולאחר מכן נטש את הרכב כשהוא מונע ונמלט רגלית. הרכב המשיך בנסיעה ללא נהג והתנגש בגדר שהיתה במקום. מוחמד החזיק ברכב טלפון נייד שקיים חשד סביר שהינו גנוב וכן החזיק ברכב בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 6.2287 גרם נטו ואשר מחולק לשתי יחידות. כמו כן, ביום 6.10.05, בכביש שבין רמלה לצומת ביל"ו, סמוך למתקן חברת חשמל, נהג מוחמד ברכב מסוג ב.מ.וו כאשר אין בידו רישיון נהיגה כדין ובהיותו בלתי מורשה ומבלי שהיתה בידו פוליסת ביטוח בתוקף כדין.

4.         לאחר התיקון של כתב האישום, כפי החלטתו של כבוד השופט דוד שוהם מיום 22.2.09 שעניינה החלפת סדר הנאשמים בכותרת כתב האישום, העבירה שנותרה ואשר הינה רלוונטית למוחמד הינה הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז 1977. ברי, כי פרק העובדות בכתב האישום נותן תיאור לביצוען של עבירות נוספות כגון נהיגה ללא פוליסת ביטוח, החזקת רכוש החשוד כגנוב, החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, נהיגה ללא רישיון נהיגה, מעשה פזיזות ורשלנות בעת נהיגה. דא עקא, המאשימה כמי שניסחה את פרק העובדות לכתב האישום, לא ציינה בפרק הוראות החיקוק את העבירות הנ"ל. ביום 1.1.13 הנאשם הודה בעובדות כתב האישום כלשונן והורשע בביצועה של עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הא ותו לא.

חובת הדיוק בניסוח כתב האישום

5.         סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982  קובע כדלקמן:

                                                "85.      תוכן כתב האישום

                                                            כתב אישום יכיל -

(1)   שם בית משפט שאליו הוא מוגש;

(2)   ציון מדינת ישראל כמאשים או שם הכובל ומענו;

(3)   שם הנאשם ומענו;

(4)   תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם;

(5)   ציון הוראות החיקוק שלפיו מואשם הנאשם;

(6)   שמות עדי התביעה."

6.         הכלל הוא שהנאשם צריך לדעת מתוך כתב האישום מה העונש הצפוי לו אם יורשע על פיו, שאחרת הגנתו מתקפחת. בפסיקה נקבע כי על המאשימה חלה חובה לנהוג בדייקנות יתרה בכל הקשור לאופן הגדרת הוראות החיקוק שמיוחסות לנאשם בכתב האישום. כך למשל באם הגדרת העבירה הציגה מספר חלופות, יש לציין במפורש באיזו חלופה מדובר. אם החלופות אינן נושאות מספור, יש לציין באם מדובר ברישא, אמצע, סיפה וכדומה. הדין הוא שיש להנות את הנאשם מהספק ולייחס לו את החלופה הקלה מכולן (ראו יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני, תשס"ט -2009 , עמ' 925-922).

7.         במקרה שבפני כתב האישום הוגש כנגד מוחמד ועאדל ביום 13.9.06 והאירועים נשוא כתב האישום הינם משנת 2005. ביום 6.11.08 מוחמד מסר תשובה לכתב האישום שבמסגרתה כפר במיוחס לו. על אף הפער הבולט בין עובדות כתב האישום לבין הוראות החיקוק שהופיעו בו, המאשימה לא מצאה לנכון לתקן את כתב האישום מבעוד מועד. המאשימה ביקשה לתקן את כתב האישום רק בדיון שהתקיים ב-22.2.09 ועדיין התיקון שנתבקש לא היה בו בכדי לתקן את הפער שבין פרק העובדות לבין פרק הוראות החיקוק. בנוסף, הנאשם עאדל נמחק מכתב האישום ביום 14.1.10. ביום 15.6.10 המאשימה הגישה, על דעת עצמה, לתיק בית המשפט כתב אישום מתוקן בשנית ואשר כולל בתוכו הן את עאדל והן את מוחמד, וזאת על אף שעאדל כבר נמחק מכתב האישום. רק ביום 1.1.13 המאשימה ביקשה להגיש כתב אישום מתוקן בשלישית ואשר מופנה כנגד מוחמד בלבד עם תיאור של האירוע כפי שהובא לעיל בכתב האישום המקורי תוך הוספה בפרק הוראות החיקוק את העבירות הנוספות שעולות מתוך פרק העובדות.

8.         לא מצאתי הצדק סביר לתקלות השונות שנפלו מטעם המאשימה באופן ניסוח כתב האישום. בנוסף לכך, לא מצאתי הצדק סביר לאיחור המשמעותי בניסוח כתב אישום סופי ומדויק שיגשר על הפער שבין פרק העובדות לבין פרק הוראות החיקוק שבכתב האישום. עד ליום 1.1.13 התקיימו בתיק זה 34 ישיבות, אשר חלקן אף נעוצות בנאשם עצמו בשל העדר התייצבות לדיונים. הדחיות המרובות שהיו בתיק מבלי שכתב האישום יתוקן כדבעי מצביעות על פגם דיוני בהליכים אלה ולכן הגעתי למסקנה כי אין מקום להתיר למאשימה את תיקון כתב האישום על פי הנוסח של כתב האישום השלישי שביקשה להגיש, וזאת לאחר חלוף למעלה משש שנים(!) מאז הגשת כתב האישום המקורי לתיק בית המשפט. חומר החקירה היה בידי המאשימה במשך כל השנים ופרק העובדות כלל את  תיאור של כל העבירות הרלבנטיות אך פרק הוראות החיקוק נותר כפי שהוא. אלמנט חלוף הזמן יש בו בכדי ליצור אינטרס ציפייה לגיטימי אצל הנאשם כי כל אשר מיוחס לו הוא אך עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

טענות הצדדים לעונש

9.         בא כוח המאשימה הפנה לעברו המכביד של הנאשם (ת/1) ואשר כולל 19 הרשעות קודמות בעבירות סמים, רכוש, נהיגה ללא רישיון ואלימות. הנאשם ריצה מספר רב של עונשי מאסר בפועל וברור מתוך גיליון הרישום הפלילי כי הדרך העבריינית הפכה מבחינתו לאורח חיים. הנאשם כיום בסטאטוס של אסיר וצפוי להשתחרר ממאסרו רק בשנת 2015. בנוסף, לחובתו של הנאשם מאסר על תנאי של 7 חודשים שניתן ביום 21.2.02 בת"פ 4637/99 של בית משפט השלום ברחובות, וזאת בגין עבירות שבוצעו בשנת 1998 (ת/2). בא כוח המאשימה סבור שיש להפעיל את עונש המאסר המותנה במצטבר לכל עונש אחר אותו מרצה הנאשם כיום.